הרי זיכר היה חלק בלתי נפרד מהמעבדה להיסטולוגיה באוניברסיטת וינה, שבראשה עמד פרופ׳ ברנהרד גוטליב. מן הראוי לספר את הסיפור כולו — על גוטליב, על זיכר ועל כל השאר.
ברנהרד גוטליב והמעבדה להיסטולוגיה אורלית בווינה
ברנהרד גוטליב נולד בשנת 1886 באוסטריה.
ברנהרד גוטליב ומרפאת השיניים האוניברסיטאית על שמו באוניברסיטת וינה
גוטליב סיים את לימודי הרפואה בווינה ב-1912 ואת ההתמחות ברפואת שיניים באוניברסיטת בון שבגרמניה. אחרי מלחמת העולם הראשונה, שבמהלכה שירת בצבא האוסטרו-הונגרי, חזר לווינה כדי לארגן את המעבדה שלו יחד עם ידידו ושותפו בלינט אורבן.
המאמרים המשותפים של השניים, שפורסמו בספרות האירופית בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים, התמקדו במאפיינים מיקרוסקופיים של רקמות הפה שעד אז לא זכו לתשומת הלב המדעית הראויה — ובהם ההצמדה האפיתליאלית, מבנה הצמנטום והצמיחה הבלתי פוסקת של המשנן.
גוטליב כתב ופרסם מאות מאמרים מדעיים וארבעה ספרים. הוא נחשב למייסד תחום ההיסטולוגיה האורלית (Oral Histology), ולרופא השיניים הראשון בעולם ששילב ביולוגיה עם טיפול קליני. באמצע שנות העשרים זכתה המעבדה שבראשותו להערכה רבה בעולם המדעי דובר הגרמנית.
בשנת 1926 התקיים בפילדלפיה כנס ה-FDI, ובו השתתפו מאות מדענים מ-36 מדינות. עבודותיה של הקבוצה ממעבדתו של גוטליב בלטו בייחודן, ובראשן הרצאתו ״Tissue changes in Pyorrhea״, שלוותה בשקופיות של חתכים היסטו-פתולוגיים בהגדלות שלא נראו עד אז בארצות הברית. גם שתי ההרצאות של אורבן זכו להערכה רבה. בתום הכינוס הזמין יו״ר הכינוס ודיקן אוניברסיטת לויולה, פרופ׳ ויליאם לוגן, את האורח מווינה להתארח אצלו בשיקגו — והתוצאה הישירה הייתה שאורבן נשלח ללויולה לשנתיים כדי לארגן שם את המחקר.
בלינט אורבן
אורבן הצעיר, בן 28, יליד טמשוואר שבהונגריה, סיים את לימודי הרפואה בבודפשט והצטרף בווינה לצוות המחקר של גוטליב. עם מעברו לשיקגו נוצר למעשה הקשר היציב הראשון עם אוניברסיטה אמריקאית — קשר ששימש עוגן הצלה למדענים יהודים רבים שנאלצו להימלט עשר שנים מאוחר יותר, עם עליית הנאצים.
אחרי שנתיים חזר אורבן לווינה, ובמקומו הגיע לשיקגו עוזר צעיר אחר של גוטליב, רודולף קרונפלד, גם הוא בן 28. השניים שלטו היטב באנגלית והרצאותיהם זכו להצלחה רבה; כך הובילו לשיפור משמעותי בהבנת הביולוגיה באוניברסיטת לויולה, ומרכזים אקדמיים נוספים בארצות הברית נהנו גם הם מהידע שהלך והתפשט.
הכנס הראשון של רופאי השיניים בארץ ישראל, 1931
באותה עת, בארץ ישראל, הוקמה ב-1931 הסתדרות רופאי השיניים של פלשתינה-א״י, ובראשה נבחר ד״ר שמואל לוין-אפשטיין — רופא שיניים יהודי שעלה ארצה מארצות הברית ב-1918. לוין-אפשטיין הזמין את פרופ׳ גוטליב להיות אורח הכבוד בכינוס השני של ההסתדרות, שהתכנס בסוכות 1932 בתל אביב. בתום הכינוס סייר גוטליב בארץ, הרצה והדגים ללא לאות. הוא היה לציוני נלהב והחל לרקום את רעיון הקמתו של בית ספר לרפואת שיניים בהר הצופים בירושלים, שבו שפת ההוראה תהיה עברית. מאותו ביקור הייתה הקמת בית הספר למשימת חייו.
ב-1936, בוועידה התשיעית של ה-FDI בווינה, כינס גוטליב את כל המשתתפים היהודים וייסד את הפדרציה הכלל-עולמית למען הקמת בית ספר לרפואת שיניים בירושלים. הוא אף הכין סקיצה ראשונית של הבניין והציג אותה בפני המתכנסים.
בה בעת החלו לנשב בווינה רוחות אנטישמיות. ב-11 במרץ 1938, כשהיטלר הצעיד את הצבא הגרמני לאוסטריה, הוחלף השלטון כמעט מיד, וההשפעה על בית הספר לרפואה לא איחרה לבוא: נבחר דיקן פרו-נאצי, וכל הסגל נדרש להציג מסמכים על מוצאו ה״ארי״ ועל מוצא בני זוגו. עד סוף החודש החלה הפיכת בית הספר ל-Judenrein — ״טהור מיהודים״. כל היהודים, וכל מי שהיו נשואים ליהודים, נצטוו לפנות את מקומם.
לחמשת המדענים במעבדתו של גוטליב כבר נרקמו קשרים הדוקים עם אוניברסיטאות בשיקגו: אורבן, קרונפלד, זיכר ווינמן מצאו את מקומם ב-Loyola, ב-Northwestern וב-Chicago Medical College.
גוטליב היה היחיד בקבוצה בעל אוריינטציה ציונית מובהקת. הוא החליט לעלות לארץ ישראל, אך לפני כן העלה את אשתו ואת בנו היחיד על מטוס ללונדון. ב-1938, בדרכים לא דרכים, הגיע דרך טורקיה לתל אביב, ואיתו ארגזים של חתכים היסטולוגיים והספרייה שלו. ברם, שנתיים אחרי עלייתו ראה שדבר לא התקדם: מחקר רציני דרש מקום, תקציבים, ציוד וספרייה — וכל אלה היו חסרים. הוא ניסה ללא הצלחה למצוא מקום בלונדון ובאוניברסיטת מישיגן, ולבסוף התקבל לאוניברסיטת ביילור (Baylor) בטקסס, אך לא הצליח לשחזר את המוניטין שבנה בווינה.
ב-1945 נערך בניו יורק הכינוס הראשון של אלפא אומגה אחרי מלחמת העולם השנייה, וגוטליב נאם בו על חשיבות הקמתו של בית ספר לרפואת שיניים בירושלים.
חוזה בית הספר לרפואת שיניים בירושלים הלך לעולמו במרץ 1950, בן 65, בלי לראות את חלומו מתגשם. בית הספר נפתח בספטמבר 1953 — והשאר היסטוריה.
אוניברסיטת וינה מצאה לנכון לכפר על עוונותיה, ובית הספר לרפואת שיניים שם נושא היום את שמו: Bernhard Gottlieb Universitätszahnklinik.
מי היה הרי זיכר?
הרי זיכר נולד בווינה בשנת 1889. הוא סיים את לימודי הרפואה באוניברסיטת וינה ב-1913, בגיל 24, וקיבל תואר MD; לאחר מכן השתלם ברפואת שיניים וקיבל תואר DSc. בתום השתלמותו עבד כרופא שיניים פרטי, המשיך בקשר הדוק עם האוניברסיטה ויצר יחסים קרובים עם ברנהרד גוטליב, מנהל המעבדה ההיסטולוגית.
ב-1938, עם האנשלוס — סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית — החלה הקרקע לבעור תחת רגלי היהודים. זיכר עזב את וינה והיגר לשיקגו יחד עם ידידו ושותפו יוסף וינמן.
ייחודו של זיכר היה בהבנתו העמוקה בתחומים הביולוגיים — אנטומיה של הראש והצוואר, אמבריולוגיה, היסטולוגיה, פתולוגיה ופיזיולוגיה. כושר ההוראה שלו היה יוצא דופן: הוא יכול היה לצייר בגיר על הלוח, בשתי ידיו בו-זמנית, שני מבנים אנטומיים שונים. על כך העידו באוזניי שניים מתלמידיו — מורטון אמסטרדם מפילדלפיה ואדית קיי מירושלים.
זיכר פרסם כמאה מאמרים ושישה ספרים, והידועים שבהם הם Bone and Bones ו-Oral Anatomy, שיצא בשמונה מהדורות.
תוכנית הקורס שהעביר זיכר בבית הספר לרפואת שיניים בירושלים
באוקטובר 1959 ביקר זיכר בבית הספר בירושלים והעביר קורס לסגל ולסטודנטים של השנים החמישית והשישית.
אחד המשתתפים בקורס העביר פתק לשכנתו לספסל, פרופ׳ אדית קיי, והפתק נשמר מאז במשך שישים שנה. נכתב בו: ״…עליו לקבל את פרס נובל על הוראה טובה…״
זיכר פרש לגמלאות ב-1960 אך המשיך ללמד עד מותו ב-1974, בגיל 85.
יהי זכרו ברוך.
הרי זיכר לוכד פרפרים באזור השפלה